תוכן
ג) והנה בהיותם זו"ן אז אב"א, לא היה להם ב' אחורים, זולתי אחור א' וכותל א' המפסיק בין שניהם, חציו לזה וחציו לזה, בסוד כותל שבאמצע שני השותפין, הנז' בריש מסכת בתרא. ואחר אשר החזירם אדם פב"פ, אז נעשו להם ב' כותלים, והם ב' אחורים שלמים, אחור שלם לז"א, ואחור שלם לנוק', ואז יוכלו לעמוד פב"פ, ואחורים בגלוי, בלי פחד שיתאחזו החיצונים שם.
והנה סיבת היות נעשה להם עתה ב' אחורים שלמים, היה באופן זה, כי ע"י מצות ומע"ט של אדם התחתון, גרם זווג עליון באו"א, וחזרו לתת להם לזו"ן בחי' מוחין אחרים, שהם בחי' החסדים וגבורות של דעת דז"א, אשר הם עיקר סוד הטיפה דיהיב או"א בזווגם כנז'. והטעם הוא, כי תרין מוחין דז"א הנקראים חו"ב, אין אורותיהם מתגלים בז"א, כי הם מלובשים תוך נצח והוד דאבא, ואין יוצא מהם רק הארה מועטת, בכח הכאת האורות החסדים המגולים, שמכים בהם, ומוצאים קצת הארה מהם לחוץ כנודע. משא"כ בחסדים וגבורות המתלבשים בתוך יסוד דאימא, המסתיים בחזה דז"א, ומשם מתגלים בגלוי גמור, ויוצאים לחוץ תוך ז"א, ומאירים בו, ולכן העיקר הם החסדים וגבורות כנז'.
ונמצא כי בהתפשט החסדים והגבורות למטה בגופא דז"א, אז החסדים נתנים אל ז"א, ובהם נשלם ונגמר בנין אחור שלו בשלימות. והגבורות ניתנים אל הנוקבא כנודע, וע"י נשלם אחור שלה, ויש לו אחור שלם, ולה אחור שלם, ואז יכולים לחזור אפין באפין, כיון שאחוריהם שלימים, ואין עתה יכולת בחצונים להתאחז שם, משא"כ בתחלה, שהיה לזה חצי אחור, ולזה חצי, והיו יכולים להתאחז בהם, ולכן עתה יכולים לחזור פב"פ, כי אין פחד מן החצונים, כנז' אצלינו, בביאור כונת ברכת אבות של העמידה דימי החול, והבן זה מאוד.
